רש"י על חולין קי״א

1 ומשום שמנונית - קאמר דאוסרת את המתבשל עמה לפי שבולע מן הטרפה ואינה נאסרת אם של היתר היא ובשלה עם טרפה אינה נאסרת לפי שטרודה לפלוט כל שעה ואינה בולעת כלום אבל דמא דנפיק מינה דכשרה מיבעיא לי אי אסיר אחריני אי לא דאיכא למימר דמא דהיתירא הוא שהרי עיקרה דם וכל זמן שלא פירש פשיטא לי דמותר וכי פירש מיבעיא לי מאי:

2 קניא בקופיה - הקנה עם כל המחובר לו הריאה והלב וכבד וכולן נתבשלו יחד:

3 דלמא פי קנה חוץ לקדרה הוה - וסימפוני הכבד שופכין דרך קנה הכבד לתוך קנה הגדול של ריאה ויוצא דם דרך חללו חוץ לקדרה:

4 אי נמי חליט הוה מעיקרא - ונתבשל דמו בתוכו כדי שלא יפלוט עוד כשיבשלהו עם האחר ודמו המובלע בתוכו מותר כל זמן שלא יצא:

5 חלטי ליה בחלא - צומתו בחומץ שהחומץ צומתו אשטרוינ"ט ושוב אינו פולט עולמית והדר מבשלי ליה עם בשר אחר:

6 חלא אסיר - אותו חומץ שנצמת בו אסור דקסבר מוציא מקצת מן הדם:

7 כי היכי דפליט הדר בלע - מאותו חומץ עצמו דכיון שנצמת ואינו טרוד לפלוט חוזר ובולע:

8 אמרו ליה בר בי רב דלגיו לא אכיל - אמרו לו לרב נחמן תלמיד שנתארח אצלך אינו אוכל מה שהביאו לפניו:

9 גאמו לשבא - הגמיאהו והלעיטהו לשבא על כרחו. על שם אביו קראו:

10 מתובלת - התבלין מרככין אותה:

11 שלוקה - הרבה מאד:

12 נאסרת - לפי שלאחר שגמרה פליטתה חוזרת ובולעת:

13 תלת סאוי טחאי - שלש סאין פת נקיה פניה טוחין בשמן ודבש:

14 מי עדיפת לן מינה - יום השבת היה:

15 אמאי עבדיתו הכי - אע"פ שדם הנבלע בו היתר הוא מיהו דם הכנוס בסמפונות דם הוא:

16 וחתוכא לתחת - חתוכו למטה כשנתנוהו בתנור לצלות כדי שיזוב הדם ויצא:

17 והני מילי - דבעי קריעה בכבדא מפני שדם כנוס לתוכו אבל טחלא אין בו דם ואפילו לקדרה שרי:

18 כי עביד מילתא - הקזה:

19 כבדא עילוי בשרא - בתנור היו צולין כל צלי שלהן וחודו של שפוד תלוי למטה וכשהכבד נתון תחלה ואחר כך הבשר נמצא הכבד עליון כשתולין אותו:

20 דמא משרק שריק - אע"פ שזב מן הכבד על הבשר אין בכך כלום לפי שהדם ע"י צלי אינו נוח ליבלע אלא מחליק ונופל:

21 מסרך סריך - נדבק ונבלע:

22 הלכתא כו' - ולדידן אסור לגמרי לכתחלה לפי ששפודים שלנו אינן תלויין אלא שוכבות ופעמים שמרים זנב השפוד ונמצא התחתון עליון ופעמים שמשפילו ונמצא חברו עליון הלכך בין שהכבד לצד הראש ובין שהוא לצד הזנב אסור:

23 שפיד - נותן בשפוד ולא היה חש למה שהכבד יהיה עליון:

24 בי דוגי - שנותנין כלי לקבל השומן כדרך שאנו עושין לאווזין והוא נקרא בי דוגי בלשון ארמי:

25 בשרא עילוי כבדא נמי אסור - לפי שדם הכבד נוטף לתוך הבי דוגי ונמצא אוכלו:

26 ומ"ש מדמא דבשרא - והרי אף דם הבשר כשאין שם כבד זב עם השומן ואנו אוכלין אותו:

27 ומשני דמא דבשרא שכן - יורד לשולי הכלי והשומן צף למעלה ומניחין לתוך הכלי מראה אדמומית שבשולים:

28 קפי - צף למעלה כמו מלכים ב ו ויצף הברזל ומתרגמינן וקפא פרזלא. והלכות כחל כבר למדנו למעלה לצלי בעי קריעה שתי וערב ואם לא קרעו מותר כלישנא קמא דרב דהא תניא כוותיה ולקדרה קורעו שתי וערב וטחו בכותל:

29 סכין ששחט בה - איידי דבית השחיטה רותח בולע הסכין מן הדם ואסור לחתוך בה רותח מפני שחוזר ופולט בו:

30 צונן - ואם חתך בה צונן:

31 בעי הדחה - ההוא צונן:

32 קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה - דבר רותח לפי שנבלע בה הדם ונותן טעם ראשון הוי כאיסור גמור:

33 הא דרבין - דאמר רבי יוחנן מיקל ליתא:

34 דההיא פינכא גרסינן - קערה של חרס שאין לה תקנה בהגעלה:

35 מכדי רבי אמי תלמיד דר' יוחנן כו' - אביי מסיק ליה למילתיה:

36 וצנון שחתכו בסכין - אע"ג דאגב חורפיה דצנון איגר"ש בלע"ז הוא בולע משמנונית הסכין הקרוש עליו והוי האי צנון נתינת טעם ראשון שהרי בלע איסור ממש והוי כבשר:

37 מותר לאכלו - לאותו צנון בכותח שיש בו נסיובי דחלבא כדמפרש טעמא דכיון שבלע מן השמנונית דהיתרא בלע:

38 והאי איסורא בלע - קערה בלעה דם:

39 סוף סוף האי היתירא לידי איסורא אתי - כשנותנו בכותח:

40 האי - צנון אפשר לו לישראל לטועמו קודם שיתננו בכותח והאי מותר דקאמר כגון שטעמו בתחלה ולא היה בו טעם שמנונית:

41 והאי - דם הקערה:

42 לא אפשר למטעמיה - לפי שאסור הוא הלכך אין לו תקנת היתר:

43 קפילא - נחתום עובד כוכבים:

44 כי קאמינא - דאסור לאוכל בה רותח בדליכא קפילא:

45 דגים שעלו בקערה - מן הצלי כשהיו רותחין נתנן לתוך הקערה שאכלו בה בשר:

46 אסור לאוכלן בכותח - לפי שהבשר נותן בהם טעם:

47 נותן טעם בר נותן טעם הוא - אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה דנותן טעם ראשון הוי כבשר גמור אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר:

48 שייפא - משיחה מסממנים:

49 בצעא - קערה:

50 רמו בישולא - באותה קערה לאחר זמן:

51 אמר יהיב טעמא - בקערה:

52 כולי האי - שחוזר ונותן טעם בבישול. ומאן דשמע סבר דאית ליה לרב נתינת טעם בר נתינת טעם נמי בעלמא:

53 ולא היא - דגבי סממנים נפיש מררייהו מרים הם מאד:

54 קאים קמיה - משמש לפניו בסעודה:

55 לרבך - רב שלמדת ממנו שאסור:

56 אבא בר אבא - אבוה דשמואל הוה וחסיד גדול היה:

57 דליספי לי מידי דלא סבירא לי - לא היו דברים מעולם:

58 בהך גיסא דמברא דסורא - שהיה הנהר מפסיקן:

59 תאנים וענבים - לא אתו לליפתן וקיימא לן ברכות דף מא: דברים הבאים לאחר סעודה כלומר הרגילים לבא לאחר סעודה טעונין ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם אפילו הביאן בתוך הסעודה דכיון דאינן ליפתן אין הפת פוטרתן:

60 יתמא - בלא דעת: